בָּרַח דוֹדִי
וּבָא שׁוֹדְדִי
וְגַם גָּלָה כְבוֹדִי

בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְקָבְעוּ בִּימָה שֶׁלָּהֶם בְּהַר הַבַּיִת.
וְעָלָה לָהֶם מָקוֹם שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב שָׁם וְנוֹטֵל עֵצָה מִן הַזְּקֵנִים הֵיאַךְ לְשַׁכְלֵל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; שָׁם יָשְׁבוּ הַשּׂוֹנְאִים וְנָטְלוּ עֵצָה הֵיאַךְ לִשְׂרֹף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; עַד שֶׁנִּמְלְכוּ בֵּינֵיהֶם, נָטְלוּ עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה אַרְבָּעָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים וּבְיָדָם אַרְבָּעָה לַפִּידִים שֶׁל אֵשׁ וְנָתְנוּ בְּאַרְבַּע זָוִיּוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ.
כְּשֶׁרָאָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עָלָה לְרֹאשׁ גַּגּוֹ שֶׁל הֵיכָל וְעִמּוֹ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל פִּרְחֵי כְּהֻנָּה וּמַפְתְּחוֹת הַהֵיכָל בִּידֵיהֶם.
אָמְרוּ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִים נֶאֱמָנִים לְפָנֶיךָ – הֲרֵי מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּיתְךָ מְסוּרִים לְךָ.

.וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה. יָצְאָה כְּמִין פִּסַּת יָד וְקִבְּלָתַם.